עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני על רכבת הרים שרק עולה ועולה, ידידי ;)
חברים
see from the heartBlackChamomileהילהhopeless
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
עולם חדש ישן
02/10/2014 16:51
נערה בת 18
בריונות, אנטיבריונות
עולם פרימיטיבי יש לנו אבל בו זמנית גם חדיש וטכנולוגי. 
הפרימיטיביות מתבטאת בכך שבני האדם מסתכלים על עצמם במראה ולא רואים שום פגם. בן אדם שאיים על בן אדם אחר מסתכל על עצמו כמלאך, מסתכל על עצמו כשומר על השלום של כולם. כי אם הוא יאיים על החלש הוא יראה חזק. הוא חושב שזה תורם באיזושהי צורה כלשהי... אז זהו שלא. בכל יום ויום גדל מספר הנערים והנרות אשר סובלים מבריונות. גדל מספר המתבגרים שמתאבדים כתוצאה מכך שהם לא יכולים לסבול את הבריונות המתבצעת כלפיהם. אני הייתי רוצה לעזור לכל מי שמתמודד עם אותה בעיה. אני סבלתי מבריונות ביסודי. חשבתי שזה לא יגמר לעולם. רציתי לברוח מבית הספר ולהתחיל חיים חדשים. והנה אני היום. כבר חלף הכל והנזק שנגרם כתוצאה מהבריונות נעלם. אני רוצה שבן אדם שעומד מול מישהו בריון יאמר כך " היי. אתה יודע למה אתה מציק לי? למה כלכך חשוב לך לנסות להפיל אותי כל יום ויום שעובר? אם אתה לא יודע שתדע שאני כן. אתה אולי תכחיש אבל אתה מקנא בי. העובדה היא שאני שונה ואתה פוגע בי. אני שונה לא הלכתי לפי הזרם ואתה? אתה בדיוק כמו כולם. אתה שטוח. אתה הולך עם הזרם,לא עצמאי,לא החלטתי. אני חושב שאתה החלש פה ולא אני. וזה כל הסיפור. אני הייתי אמיץ מספיק בשביל לא להיות כמו כולם רכרוכי שמתחנף למי שכמו כולם. "
0 תגובות
פחד
31/07/2014 18:09
נערה בת 18
פחד, מפוצלים, נאמנים, ביאטריס, פלג אומץ לב
"...אני תוהה אם פחדים באמת נעלמים, או שהם פשוט מאבדים את כוחם עלינו" מתוך הספר "נאמנים" הספר השלישי מסדרת הספרים "מפוצלים" 

אני מאז שאני ילדה קטנה סובלת מפחד גבהים. תמיד פחדתי לקפוץ למים בבריכה כי פחדתי לטבוע למרות שידעתי לשחות. בסופו של דבר לא הייתה לי ברירה אלא לשחות במים העמוקים אז השתדלתי שלא לחשוב על הגובה. בכל טיול בית ספרי בשטח אני מפחדת לרדת מהרים כי אני מפחדת ליפול. השנה התחלתי לקרוא את סדרת הספרים "מפוצלים" שאני כרגע קוראת את הספר השלישי. הגיבורה שם קוראים לה ביאטריס והיא חיה בחברה בדיונית המחולקת לחמישה פלגים: 

פלג הקרבה עצמית- הם לא אנוכיים. הם חושבים קודם על אחרים ואחר כך אם אין ברירה הם חושבים על עצמם. אסור להם להתגנדר, אסור להם לאכול מאכלים משובחים יותר מלחם, חובה עליהם לעזור לאנשים אחרים כשהם זקוקים לכך. 

פלג אוריינות- אנשים בעלי מנת משכל גבוהה מאוד. הם מוכנים לוותר על מוסר כדי לדעת עוד. 

פלג כנות- הם תמיד אבל תמיד אומרים את האמת גם אם האמת לא נעימה לשמיעה. 

פלג אומץ לב- הם חסרי פחד. קופצים מרכבות נוסעות, מבניינים. הם הצבא של העיר. 

פלג ידידות- הם חיים כמו שאצלנו חייבים בקיבוץ. הכל שיתופי וחקלאי. 

ביאטריס נולדה וגדלה עד גיל 16 בפלג הקרבה עצמית. במבחן ההתאמה נמצא כי היא מתאימה לשלושה פלגים שונים: אוריינות,אומץ לב והקרבה עצמית. אם יוצאת יותר מתוצאה אחת בן האדם נקרא: מפוצל. מפוצל מאיים בעצם על האנשים שהם לא מפוצלים כי אי אפשר לשלוט על מפוצלים. הם נחשבים לאנשים רגילים כמסוכנים. 

ביאטריס בחרה להיות בפלג אומץ לב. וזה למה אני כתבתי את הציטוט בהתחלה. מאז שקראתי את הספר רציתי להתגבר על פחד הגבהים. ביאטריס השפיעה עליי. אני הלכתי כמה וכמה פעמים סולם חבלים ממש גבוה ומסורבל כדי שאעלה עליו ואתעלם מהגובה. זה באמת עבד. 

אבל עכשיו כשאני חושבת על זה אולי סתם איבדתי כוח על הפחד לרגע ההוא. אולי אם אני אחזור לשם אחרי המלחמה הפחד יהיה שם שוב וסתם בחרתי להתעלם ממנו? 
8 תגובות
איזה זאב מנצח?
31/07/2014 00:21
נערה בת 18
זאב, טוב, רע, טרור, שלום
היה פעם ילד שובב. סבא שלו במקום להעניש אותו סיפר לו סיפור...
"בתוך כל אדם יש זאב טוב וזאב רע. כל הזמן הם נלחמים ביניהם."
הילד שאל:"ומי מנצח?"
הסבא ענה:"זה שאותו אתה מאכיל" 

בכל אדם יש צד טוב וצד רע. אין אדם שהוא מושלם. אבל השאלה העולה על הפרק היא: 
האם האדם כשהוא נולד נוצר רע ואחר כך זאת תחרות מי מסתיר זאת יותר טוב או שהאדם נולד טוב ונחשף לעולם הגורם לו להתנהג רע לפעמים או שבכלל מצד שונה לחלוטין האדם נולד ניטרלי ואז זה תלוי לאיזו סביבה הוא נחשף אליה?

זאת שאלה המטרידה אותי כבר כמה ימים. למה בעולם יש טרור? למה הטרור חסר רחמים? למה בעולם יש מלחמות? למה בעולם יש גנבות? למה בעולם יש אונס? מרמה? למה אי אפשר שנרצה שלום עולמי והוא באמת יקרה? למה אי אפשר שבנות לא ילכו ברחוב ויפחדו שאולי יחטפו אותן ויאנסו אותן? למה אנשים צריכים לשים כספת על גבי כספת על גבי כספת... מפחד מגניבות? למה אנשים לא יכולים להפסיק לרמות אנשים אחרים? למה זה מהנה אנשים לראות אנשים אחרים סובלים? למה? זאת השאלה? 
איך נוצר הרע הזה? זאת מבין השאלות הכי מורכבות שאוכל לשאול. 

אני חושבת שהרע לא נוצר סתם ככה. חייבת להיות סיבה. 
אבל למה שאלוהים ירצה שבני האדם שהוא יצר יהיו רעים? 
למה הוא רצה שיהיו מלחמות? שודים? מרמות? שקרים? תחכים? 
אלוהים העניש אותנו לא מעט. מתחילת הדרך כשחווה לקחת פרי מעץ הדעת ועד היום. 
הרי ברור שאם אלוהים היה רוצה שאנחנו לא נהיה רעים ולא נחטא הוא היה יוצר אותנו כך שלא נעשה זאת. 

השאלה היא למה הוא רוצה שנעשה חטאים? האם זה משחק בשבילו כדי שהוא לא ישתעמם? או שהוא יצר אותנו ואז לא ציפה למה שקרה כשחווה לקחה את הפרי והחליט להשאיר את החמדנות הזאת בתוכה והעניש אותה כדי ללמד אותה לקח וקיווה שזה לא ישפיע על האנושות בעתיד וככה החמדנות גדלה וגדלה עד שיום אחד היא גרמה למעשים הנבזים ביותר? יכול להיות שחווה גרמה לכך שהעולם הזה יהיה פחות טוב ממה שהוא אמור להיות?

או שאולי באמת ההסבר האבולוציוני נכון ואנחנו לא נוצרנו מחול אלא אנחנו באנו מקוף? והקוף הוא חיה וחיות חושבות אחרת מאיתנו. יכול להיות שאימצנו את הרצונות הרעים שלנו וגם את המעשים הרעים מהקוף? או שאולי להיפך? אולי אנחנו אימצנו את הרצון הטוב והמעשים הטובים מהקוף? 

כל כך הרבה שאלות שבעצם אין להם מענה צודק. 
 


0 תגובות
פתיחת הבלוג
30/07/2014 09:22
נערה בת 18
תקווה, יום אחד, מוטיבציה
יום אחד הכל יצמח בין עלות השחר. יום אחד אתה תצליח. יום אחד אתה תאהב. יום אחד הכל ישתנה.... 
בכל מערכת בין שני אנשים משתמשים במושג "יום אחד..." 
לפעמים זה נותן תקווה להמשיך אבל לרוב זה מוחק מוטיבציה כי האנשים חושבים שהיום הזה לא ניתן להשגה. 
גם אני חשבתי פעם שהיום הזה לא ניתן להשגה אבל לפעמים התקווה היא מה שמשאיר אותך על הקרקע. 
בתור בת 16 זה הרי ברור שעברתי רגעים לא קלים ולא היו לי חיים הכל דבש כל הדרך עד הלום. לאף אחד זה לא כך.
צריך להיות לפעמים ריאליסטים אני לא אומרת שלא אבל מי אמר שתקווה זה לא ריאליזם בשלב מסוים?
בלי תקווה אין מוטיבציה. בלי תקווה אין הישגים משמעותיים. בלי תקווה אין חיים. 
לדוגמה הרצל: 
הרצל היה מנהיג התנועה הציונית. הוא הנהיג את העם שלו בכבוד וגרם לעליות גדולות בכל רחבי אירופה וליכולת שיתופית בארץ למרות הריחוק הגיאוגרפי שהיהודים גרו בו למרות השוני בשפות.. הרצל שם לב שהיהודים לא מרוצים מהאנטישמיות בקרב תושבי אירופה וטען כי האנטישמיות היא "אנטישמיות נגררת" - שלא משנה איפה תהיה תמיד תהיה אנטישמיות ולכן הבעיה היא בעיה לאומית שצריכה להיפתר במישור הלאומי- ארץ ישראל. הרצל האמין, קיווה שיהיה לעם היהודי בית לאום בארץ ישראל והנה אנחנו היום במדינת ישראל. אולי הוא לא זכה לראות את המדינה שהוא תרם ליצור אבל אם הוא היה חי הוא היה שמח שהיתה בו תקווה. 

תקווה היא חיים. 
בייחוד עכשיו בזמן המלחמה. יהי זכרם ברוך חללי צה"ל.  

2 תגובות